רבה אמונתך

רַבָּה אֱמוּנָתְךָ, אֱלֹוהַי אָבִי;
אֵין בְּךָ כָּל צֵל שִׁנּוּי אוֹ תְּמוּרָה.
לֹא תִּשְׁתַּנֶּה, רַחֲמֶיךָ לֹא יִכְלוּ;
כְּפִי שֶׁהָיִיתָ, כֵּן תִּהְיֶה לָעַד.

פזמון חוזר:
רַבָּה אֱמוּנָתְךָ, רַבָּה אֱמוּנָתְךָ,
חֲסָדִים חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים אֶרְאֶה.
אֶת כָּל מַחְסוֹרִי יָדְךָ הִיא שֶׁסִּפְּקָה;
רַבָּה אֱמוּנָתְךָ, אֲדֹנָי, עָלַי.

קַיִץ וָחֹרֶף, אָבִיב וְעֵת קָצִיר,
שֶׁמֶשׁ, סַהַר, כּוֹכָב מִמְּסִלּוֹתָם;
עִמָּם כָּל הַבְּרִיאָה יָעִידוּ יַחְדָּו,
עַל אֱמוּנָתְךָ, חַסְדְּךָ וְלִבְּךָ.

הַמוֹחֵל עַל חֵטְא, הַמַּתְמִיד בַּשָּׁלוֹם,
זִיו הֲוָיָתְךָ – עוֹדֵד וּמַצְפֵּן;
עֹז לְהַיּוֹם, תִּקְוָה צַחָה לְמָחָר,
כָּל בְּרָכוֹת לִי, וּרְבָבָה עוֹד תָּבוֹא.